בפעם הקודמת שמארס של ישראל עמד בפני התקפה של כוכב-לכת רב עוצמה, פרסמתי תחזית שהפתיעה אפילו אותי. התצפית הבלתי צפויה התגשמה כעבור כמה חודשים כאשר אורנוס  יצר בתחילת 2002 אופוזיציה למארס.

והנה השנה, 2010, עוד בטרם שכחה השפעתה של המתקפה האורנית על מארס, וכבר החלה להתקדר באופק סערה חדשה: נפטון, אל הים המיתולוגי, נכנס לתמונה וכמו במרוץ שליחים נטל את המקל מאורנוס, והצטרף למסלול ההתקפה על מארס.
 

אם להשוות את נפטון לאורנוס – השפעתו של אורנוס, הכוכב השולט ברקיע, היא בלתי צפויה כמו ברק ביום בהיר, ואילו זו של נפטון, אל הים, היא מסתורית, מעורפלת ומטעה. בשני המקרים מארס לא יודע "מאיפה זה בא לו".

 
לפני כמה שנים כשלמדתי ממפות השמים שישראל עומדת לחוות בשנים 2010 - 2011 התקפה על כוכב המלחמה שלה, מארס, מצד נפטון אל הים, שאלתי את עצמי כיצד יבוא אותו סמל שמיימי לידי ביטוי במציאות הארצית. דבר אחד היה לי ברור (עד כמה שדברים יכולים להיות ברורים כשנפטון בתמונה...)  והוא -  שישראל תחווה התמוססות של תחושת הכוח הצבאי שלה; והשאלה היתה כיצד יגיב מארס העשוי ברזל יצוק לנוכח האתגר הרך, המעורפל, המתעתע והממוסס של נפטון? האם מארס, סמל האגו האנוכי, ייענה לקריאתו של נפטון, סמל האלטרואיזם האולטימטיבי, להתעלות מעל לדחפי האגו שלו, להעתר לזולת, לוותר ואף להקריב?
 
לנוכח מצבו של מארס במפת הלידה של ישראל,  הנטיה היא להשיב בשלילה על זו השאלה.
והנה ההסבר: בנוסף למיקומו של מארס במזל אריה, מיקום המעצים את כוח האגו שלו, הוא נמצא בהיבט שלילי לכוכב השולט במזל אריה -  השמש, הוד מעלתה  -  מה שעלול להתבטא בשילוב של שחץ בכוח-מחץ. גם ההיבט המעודד שמארס מקבל מיופיטר לא עוזר במקרה זה. הסיבה: יופיטר כוכב השפע מאדיר את תחושת הכוח של מארס, מוסיף לו בטחון וגם מבטיח הצלחות בשדה הקרב. אז למה שהוא, מארס, יקריב? ומה פתאום שהוא יוותר? ועוד בגלל החלשלוש הזה, נפטון? נפטון נראה למארס כאיזה יפה-נפש שמרחף בספירות אחרות – לא אחד שמארס סופר אותו.

מלחמת נפטון-מארס
נפטון המעורפל נתפס על ידי מארס הכוחני בדרך מאוד סותרת ומבלבלת: למרות שנפטון נתפס כטיפוס חלש, כמישהו שאמור להיות קורבן-תמיד, הוא גם מהווה איזשהו איום בלתי נתפס  -  ניגוד שמארס הראשוני והפרימיטיבי מתקשה לתפוס. מארס משוכנע שבאיבחה אחת ישסף את הרשת שבה מנפנף מולו נפטון, המעז כעת לקרוא עליו תגר, רשת הנראית למארס, שעשוי ברזל יצוק, חלשה כקורי עכביש.

אלא שאצל נפטון שום דבר אינו כפי שהוא נראה, ובכוחו העדין של אל הים למוסס את הברזל הקשיח ביותר של אל המלחמה, ולהפוך אותו לחלודה. מארס שתמיד חשב את עצמו לאיש ברזל חסין-אש, מגלה שהוא אינו עמיד-מים. וככל שהוא מתפתה להיכנס ברגל גסה לקרב ולהכות באגרוף ברזל בערפילים של נפטון, כך הוא הולך ומסתבך. וככל שהוא נתפס ברישתו של נפטון  -  הוא מתחיל לתפוס, לזוועתו, שאת הטיפוס החלוש הזה אין לאל ידו לנצח.
 

כיצד באה מלחמת נפטון-מארס לידי ביטוי במדינה? 

במקביל לאירוע השמיימי התרחשו בארץ שני אירועים מרכזיים ששיקפו את הקונפליקט שבין נפטון למארס. אין צורך בהתבוננות מעמיקה במיוחד כדי לזהות שבגרעין מהותם, שני האירועים זהים: המוטיב המרכזי בשני המקרים הוא מאבק נחרץ (מארס) למען קורבנות של מצבי הסגר (נפטון).

הראשון מבין שני האירועים שהסעיר את המדינה (ואף את העולם) היה -

המשט לעזה
באירוע הזה הזדהתה ממשלת ישראל לחלוטין עם הכוחניות של מארס, כשסרבה בכל תוקף לוותר על המצור שהטילה על עזה ושאותו ביקש המשט לפרוץ, ותקפה ברפלקס מארסיאלי מותנה את האוניות.  אך מה שלא הלך בטוב -  כלומר בויתור מרצון -  הלך ברע, וכעבור מספר ימים נאלצה הממשלה, בלחץ הביקורת העולמית שהוטחה בישראל, להיכנע ולהסיר את המצור. -  את אותו המצור שאך ימים אחדים קודם לכן היה בבחינת ייהרג ובל יעבור (לעזה). ייהרג,  ולא -  "אהרג".

בפרשת המשט ששיקפה אחד על אחד את הסמליות הכי בסיסית של נפטון ומארס – ים ומלחמה,.מתגלים עוד פנים רבות (אם כי לעיתים בהסתר פנים...) של סמליות זו - כמו למשל אותן המסכות שחיילי הקומנדו הימי עטו על פניהם, א-לה זורו, כתזכורת לעובדה שנפטון קשור בחג המסכות .זאת בשעה שחיילי הקומנדו הימי מגלמים, בעצמם ובכבודם, את השילוב של מארס (חיילי קומנדו) ונפטון (ימי). ואילו אותם האמצעים האלקטרונים שנועדו ליצור מיסוך כדי למנוע דליפת מידע מהאוניות, מדגימים גם הם סימבוליקה אסטרולוגית במיטבה: הם משקפים  את המזל שבו נמצא נפטון (מיסוך) – הלוא הוא מזל האלקטרוניקה, דלי.

והנה עוד פרט מאלף: בליל ה-31 במאי שבו התרחשו אירועי המשט, החל נפטון בתנועת נסיגה.

העיתונאי דורון רוזנבלום הצליח לבטא את התגובה בארץ לפרשת המשט בדרך שאף אסטרולוג לא היה מצליח לעשות טוב יותר, כשתיאר אותה כהתרוצצות בין שני קטבים – קוטב הקורבניות וקוטב הגבורה – תיאור מפליא בדיוקו של הקוטביות (אופוזיציה) שבין נפטון (קורבן) ומארס (גבורה). קישור למאמר נשארו בקומנדו .

הקוטביות נפטון-מארס קורעת את הציבור בארץ
פוטנציאל הקוטביות הגלום בכל אופוזיציה שבין שני כוכבים, מחריף כאשר מהותם של אותם הכוכבים מנוגדת בצורה קיצונית זו לזו - כמו במקרה של מארס ונפטון. לכן העובדה שקוטביות רבת עוצמה זו משתקפת במציאות הישראלית בקונפליקט שקורע את הציבור לשניים היא לא ממש מפתיעה.

הקונפליקט התעורר בעקבות האירוע השני המקביל לאופוזיציה שבין נפטון למארס:

המאבק למען החייל השבוי גלעד שליט
בימים אלה של ראשית קיץ 2010, בתגובה לצעדה של משפחת החייל השבוי גלעד שליט למען שחרורו, חל בחברה הישראלית קיטוב שחוצה אותה לשני מחנות מנוגדים:

מצד אחד נמצאים אלה המוכנים להעתר לדרישות החמס כדי לשחרר את החייל השבוי, ואילו מנגד עומדים אלה שאינם מוכנים "להיכנע לחמס", דורשים להפגין "חוסן לאומי" ומטיפים להפעלת כוח, אם בפעולה צבאית ואם בלחץ נוסף על החמס.
ברור מאליו שהקבוצה הראשונה משקפת את נפטון, והשניה את מארס.

בקוטביות חוצת ישראל זו, שנחשפה בכל עוזה הודות להשתתפות ההמונית ב"צעדת שליט", התברר כי אחוז גבוה ביותר של אזרחים מוכנים לוותר -  ואפילו להקריב -  למען שיחרורו של החייל. "להקריב" אינה אמירה מוגזמת אם להאמין למי שמנסים להלך אימים על אלה הנכונים לויתורים, בהשמעת אזהרות שהם (המוותרים) ויקיריהם, עלולים להיות הקורבנות הבאים של הטרוריסים שישוחררו. אך המוני ישראלים מוכנים ליטול על עצמם את הסיכון, במה שנראה כנכונות להקרבה, המצטרפת לנכונות לויתורים לתכתיבי החמס.
הודות לאופוזיציה שבין נפטון למארס, התגלה לפתע בקיץ האחרון הישראלי היפה, שכבר חשבנו שנכחד מזמן.  

קריאתו של נפטון

את הביטוי האוטנטי ביותר לקולו של נפטון נותן בני ציפר. במאמרו הצעות אוטופיות לתיקון המסלול של צעדת גלעד שליט, שהתפרסם ב"הארץ", הוא יוצר זיקה בין המשט לעזה לבין צעדת שליט (הוא לא היחידי שקלט את הקשר).

כותב ציפר:

"הנה, היה המשט האומלל ההוא לעזה. אילו הייתי במטה המאבק לשחרורו של גלעד שליט, הייתי עולה על המשט הזה. תארו לעצמכם איזה אפקט אדיר זה היה עושה בעולם, אילו הוריו של גלעד שליט היו מתייצבים לצד תושבי עזה הסובלים ומפגינים כלפיהם סולידריות שכזאת."

אזעקתו של מארס

לא חסרים מי שיוצאים באש ובגופרית נגד ויתורים לחמס. הבעיה היא שאותם נציגים (מטעם עצמם) של כוכב הגבורה עלי-אדמות - הם גיבורים על חשבון אחרים. על חשבונם של גלעד שליט ובני משפחתו. האם הם מוכנים "למען הכבוד הלאומי" שהם מטיפים לו בחרון ובלהט, להקריב משהו? משהו זולת גלעד שליט, כמובן. האם הם מוכנים להציע את עצמם כתחליף לגלעד? כל עוד אינם מוכנים להתחלף עימו, אין להם זכות לדרוש שהוא יהיה הקורבן של "החוסן הלאומי" שלו הם מטיפים.
שנאמר - נאה דורש, נאה מקיים.

ובאשר לחוסן הלאומי

מזה ארבע שנים שהוא מתמסמס יחד עם תחושת הסולידריות המתפוגגת. ואמרה מנהלת בית ספרו של גלעד שליט ביום הראשון של הצעדה:
"לפני ארבע שנים ידענו שלא מפקירים חייל".

 
נפטון מסמל התרופפות, התמוססות והתפוררות. האופוזיציה שלו למארס מקבילה לעובדה שהציבור חווה את התחושות האלה בהקשר לארכטיפ המארסיאלי-נפטוני של החייל השבוי, ארכטיפ המסמל כוח (מארס) במצב של חוסר ישע (נפטון).
התרופפות הסולידריות שבין האזרחים והפגיעה בתחושת הערבות ההדדית, באה לידי ביטוי בתחושה של חמיצות הרווחת בקרב ציבור גדול, תחושה החותרת כחומצה תחת החוסן הלאומי (מארס) וממיסה אותו. התמוססות זו משקפת את האופוזיציה של נפטון שמכרסמת בצבא ובחוסן הלאומי שמארס מסמל.

ובזאת שונה פעולתו של נפטון, אל הים, מזו של אורנוס אל הרקיע. אורנוס מכה כמו ברק ביום בהיר, בדרך גלויה וחזיתית. ואילו פעולתו המעורפלת והמתעתעת של נפטון היא מאחורי הקלעים - פעולה איטית וממוססת כמו הים המפורר את הסלעים, כמו החלודה המכלה את הברזל. לכן, פגיעתו של נפטון, הממוסס הגדול, במארס, מסוכנת יותר מזו של אורנוס. בגלל שהיא סמויה, אשלייתית ובלתי ניתנת לכימות. זהו "הכוח החלש" של נפטון ש"הכוח החזק" של מארס לא יכול לו. מול נפטון הממוסס והמסמם, מארס הוא חסר אונים. הדרך היחידה של מארס לנצח במלחמה הזאת, היא לנצח את עצמו. מה שנקרא ביהדות "המלחמה החזקה" - מלחמתו של האדם בייצרו, באגו שלו.

החלק הראשון של הכתבה עלה לאתר ביום 26.6.2010

הכתבה המלאה עלתה לאתר ביום 9.7.2010

תאריכי עדכון