זהו חלקו השני של המאמר י"ז בתמוז: תאריך גורלי בהיסטוריה היהודית העתיקה - והחדשה, ויש לקרוא אותו קודם לקריאת המאמר הזה.

בחלקו הראשון של המאמר סיפרתי כיצד תאריכים היסטוריים קשים בתולדות עם ישראל מקבלים מטען נוסף בשנים האחרונות; הסברתי כיצד הדברים נובעים מנבואת ה-ללמ"ד - אותו מערך כוכבי חד פעמי דמוי מגן-דוד-חסר שהופיע בליל ה- 9 בנובמבר 2003 כשאחד מקודקודיו נבלע באפלה עקב ליקוי לבנה. מגן-הדוד-החסר היווה אות אזהרה לישראל הצועדת אל עתיד המסומל על ידי תאריכי החורבן - 
י' בטבת, י"ז בתמוז ו-ט' באב.

מגן-הדוד-החסר הופיע בתזמון מדהים - בדיוק בתאריך המקביל ל-ט' באב, אלא שמאותם התאריכים שעליהם הוא הצביע נחסר יום : ט' (במקום י') בטבת ו-ט"ז (במקום י"ז) בתמוז. האם חריגה זו היא שיבוש חסר פשר -  או שמא יש לה משמעות סמלית ?

התאריך הגורלי לעתיד ישראל הוא היום המקביל ל-ט' בטבת, שיועד להיות יום החזרה בתשובה שיכריע את גורל המדינה. אולי נמצא בו, ב-ט' בטבת, את התשובה. 
 

ט' בטבת - יום של תשובה ? 

ט' בטבת הוא היום המקביל לתשעה באפריל שעליו הצביעה בשורת ה-ללמ"ד בתור יום החזרה בתשובה האולטימטיבי, ולכן נתעמק בסמליותו של יום זה בתקווה שהיא תגלה לנו ממכמניה. אך לפני זה ננסה לברר - האם יש משהו מיוחד ביום הזה,  היום התשעה של חודש טבת.

ט' בטבת -  יום של תענית
ט' בטבת שייך לשלושה ימי תענית רצופים  - ח', ט' ו-י' בטבת, שנקבעו לזכר מאורעות קשים לעם ישראל.  "תענית" קשורה בקשר בל ינתק ל-"חזרה בתשובה". 

בויקיפדיה נכתב בהקשר של ימי תענית -

"הרמב"ם וחכמים אחרים הדגישו כי מטרת הצום והתענית היא חזרה בתשובה, וכי התענית עצמה אינה מועילה אם אין שינוי של המעשים הרעים של האדם. התענית רק אמורה להוביל לשינוי הדרך. קו זה ממשיך את הקו המוסרי הממשיך מהנביאים, ובעיקר ישעיה, יואל ועמוס."
 

כלומר, היום שאליו מתכוון ה-ללמ"ד, ט' בטבת, הוא אכן יום של תענית וחזרה בתשובה. עם זאת קיימים כ- 20 ימי תענית בשנה, כך שנשאלת השאלה - האם יש ביום הנבחר הזה, ט' בטבת, דבר מה מיוחד המבדיל אותו מיתר ימי התענית? האם יש בו ערך מיסטי מוסף, משהו שירמוז לנו על הסמליות שלו? 
 

 ט' בטבת – יום האפוף בסוד גדול
ברשימה של כעשרים ימי תענית שנקבעו לזכר ימים קשים "שאירעו בהם צרות לאבותינו", המופיעה בספרי חז"ל, ניתנת הסיבה לכל התעניות הנ"ל -  חוץ ממקרה אחד:  

"באופן מוזר ביותר", כותב הרב ירון בן דוד במאמרו הצומות של חודש טבת, "לא כתוב מה הסיבה לצום של  ט' בטבת."

והרב  מפרט:  "התמיהה הזו ממשיכה דרך כל המקורות...  וכולם כותבים שהיתה סיבה לצום בט' בטבת, אבל לא כותבים את הסיבה. ואולם, במקורות נוספים התמיהה גדולה אף יותר." 
כאן מביא הרב ציטוט של אחד המקורות הבודדים שנותן את הסיבה לתענית ט' בטבת שהיא, לדברי אותו המקור, מותם של עזרא ונחמיה בתשעה בטבת. 

אלא שיש כאן בעיה -  כי רוב המקורות מציינים את יום העשרה בטבת כיום מותו של עזרא.

ערפל אי-הבהירות שבו אופף ועוטף מותו של עזרא את שני התאריכים, כאילו מאחד אותם. הוא רומז על זיקה שבין הימים ט' ו-י' בטבת, וזהות עמוקה שנמסכת לתוכם, שאינה נסמכת רק על היות שני הימים ימי תענית הסמוכים זה לזה.  לכן כאשר ה-ללמ"ד הצביע על ט' במקום על י' בטבת -  במה שנראה לנו ממבט ראשוני ושטחי כטעות של יום, אותה ה"טעות" כשמתעמקים בה, הולכת ונטענת במשמעות. כפי שיתברר לכם, כך אני מקווה, עם המשך הקריאה..

סוד הקדמת יום מותו של עזרא ביום אחד
מה שמתמיה בהקדמת יום מותו של עזרא היא העובדה שהקדמה זו אינה עולה בקנה אחד עם המסורת היהודית, שכן הגמרא אומרת בפירוש שאין להקדים תעניות.

מי שהעלה את הסוגייה הזו היה הרב דוד הלוי סגל, מגדולי הרבנים במאה ה-17, שהביע בספרו "טורי זהב" את תמיהתו להקדמת יום מותו של עזרא מהעשרה לתשעה בטבת.

והנה פרט מאלף – בחלק הראשון של הכתבה שעלה לפני מספר ימים לאתר כתבתי את  הדברים הבאים:
"ט' בטבת מקדים את י' בטבת ביום. ואולי לכן גם השבעה עשר (י"ז) בתמוז הקדים אצלנו ביום כשמלחמת לבנון השניה פרצה בשישה עשר (ט"ז) בתמוז".

לכן, כשגיליתי שאותו הרב שהתעמק במשמעות הקדמת יום מותו של עזרא מ-י' ל-ט' בטבת, הרב דוד הלוי סגל, מכונה ט"ז, השתאיתי אל יפעת ההקבלה: כינויו של הרב זהה ל– ט"ז בתמוז, שבדומה ל-ט' בטבת, הקדים אף הוא ביום (את י"ז בתמוז).

מהו המסר של ט' טבת, יום מותו של נחמיה
קצרה היריעה מכדי שאוכל להתייחס לאותה סיבה עלומה שבגינה, כך משערים, היה התשעה בטבת ליום של תענית שסיבתה לא נודעה, ולכן אתייחס רק לסיבה הגלויה. היות ולכל הדעות, עזרא לא מת ב-ט' אלא ב-י' בטבת, נותרה הסיבה הגלויה התקפה היחידה להיותו של יום זה ליום תענית – מותו של נחמיה.

ונשאלת השאלה -   איזה סוג של חזרה בתשובה מסמל יום שנקבע כיום תענית בגלל האבל על  מותו של נחמיה? נחמיה, כמה סימלי, היה מטיף דגול לחזרה בתשובה, ויתרה מזאת - הוא הטיף לדרכי המוסר של הנביאים, ואף נתן דוגמא אישית. לכן המסר של היום שבו הלך נחמיה בדרך כל הארץ, הוא ללכת בדרכו. מסר מוסרי זה מיטיב לשקף את ה-ללמ"ד, ולא נותר לנו אלא להשתאות לנוכח הבחירה שלו ביום ט' בטבת, יום התענית על פטירתו של נחמיה, כסמל לחזרה בתשובה. והנה ציטוט מתוך ויקיפדיה על דרכו המוסרית של נחמיה:

 
"נחמיה... כעס על העשירים שניצלו את המצב לניצול העניים במיוחד אותם עשירים שעקב תפקידם בבית המקדש היו פטורים מהמיסים הכבדים אותם היו חייבים כל השאר לשלם לשלטון הפרסי. נחמיה כינס את הציבור והוכיח את העשירים, והציע להם להחזיר את האדמות ולבטל את החובות של העניים וכדי לשמש דוגמה הוא היה הראשון לעשות כהצעתו והצהיר כי הוא ומקורביו מוותרים על חובות העניים."

נחמיה, שחתר לצדק חברתי ולקח מהעשירים כדי שגם לעניים ירווח, הוא אנטיתזה למדינת ישראל שהיא מן סוג חדש, עקום ומגונה של

רובין הוד שגונב מעניים ומחלק לעשירים.

הכתבה עלתה לאתר ביום 3.7.2010

עדכון ביום 4.7.2010