מה לא נכתב על העקרב – שהוא קיצוני ואינטנסיבי, חזק ונחוש, חשאי ומסתורי, והעיקר – שהוא המזל הסקסי והמגנטי ביותר, שקסמו האפל מהלך אימים על בני המין השני.
העקרב הוא מזל מים, מים עמוקים וסוערים של מצולה גועשת ומערבולת יצרים. האהבה שלו עזה כמוות והקנאה קשה כשאול, הוא אוהב בכל ליבו או שונא בכל מאודו. אין אצלו שום דבר פושר או מהול או ממוזג. המים העקרביים הם תרכיז אינטנסיבי, גדוש ודרמטי, שיקוי שגם אם ידולל במים רבים יהיה חזק מידי לטעמם של רבים. מי שמשיק את ספינת האהבה שלו במימי העקרב הסוחפים שלא יצפה לשיט מנעמים על מי מנוחות, אלא לסערה גדושה עליות וירידות, משברים וטלטלות.
הזולת לעולם לא נשאר אדיש כלפי העקרב המעורר אהבה והערצה בלתי רגילה או שנאה עזה. אנשים נרתעים ממנו או שנמשכים כבמגנט.אין באמצע. ומי שנמשך להתקרב נמשך בכוח דבר מה החזק ממנו - ולא פעם בעל כורחו.

העקרב נמנה על יסוד המים והטלה על יסוד האש, יסודות שכידוע לא הולכים ביחד. אך למרות ששני אלה - העקרב הסתוי והבשל, המופנם וכבד המטען, והטלה האביבי והמוחצן, הנערי והרענן - שונים זה מזה כמעט בכל מובן, יש להם בכל זאת משהו משותף: שניהם נשלטים על ידי כוכב הלכת מארס. וכאשר מה שמשותף להם הוא כוכב המלחמה, רבים הסיכויים שהם חולקים ביניהם מחלוקת. "אויבים סיפור אהבה", היא הכותרת לרומן דמוי דו-קרב שלוהט ולוהב בין הטלה לעקרב. שני ילידי מארס נמשכים זה לזה ומרותקים זה לכוחו של זה, שהרי מארס קשור בברזל והברזל כידוע, ממגנט.

כאשר העקרב הסתווי פוגש בטלה האביבי והמתלהב, הוא שוכח מהשלכת וליבו מלבלב. והטלה, שהוא שה תמים (כאשר הוא לוקח פסק זמן מלהיות איל נוגח), ילדותי וישיר ולא מסובך, הוא מה-זה מרותק לנוכח הפלונטר העקרבי המסתתר כפקעת נחש בסבך. כי הטלה, כידוע, נמשך לסכנות ואוהב אתגרים. הטלה והעקרב הם שניהם אנשי מלחמה, אך האסטרטגיה שלהם שונה - הטלה תוקף גלויות ובחזית, ואילו העקרב תוקף מן המארב. שלא כטלה מהיר החימה (שגם נרגע באותה מהירות) אצל העקרב הזעם מצטבר ורוחש מתחת לפני השטח. קשה לעמוד על קנקנו של העקרב, כי גם כשהמים שבו רותחים, הקיטור אינו משמיע צפצוף אזהרה. וכשהעקרב נוכש לפתע, הטלה, שכבר הספיק לשכוח, לא מבין מאיפה זה בא לו. יחד עם זאת לא צריך לדאוג לטלה יותר מדי – כי אם יגיעו מי העקרב עד נפש, ידע הטלה להתיר את הקשר הגורדי בדרכו הישירה והמיידית – באיבחת חרב.

הקשר עקרב-שור הוא קשר של משיכה בין ניגודים. מזל שור קוטבי למזל עקרב הנמצא בגלגל המזלות בדיוק מולו, מה שאומר ששני מזלות אלה אמורים להיות שונים זה מזה ב- 180 מעלות. אך למרות הניגודים שביניהם – הפסטוראליה השוורית השלווה, לעומת הסערה העקרבית, השור ההולך בתלם לעומת העקרב החורש במחתרת - יש להם גם כמה תכונות משותפות הנובעות מהעובדה ששניהם משתייכים למזלות הקבועים: שניהם אוהבים יציבות וקביעות, ושניהם עומדים על דעתם. השור עושה זאת בכל כובד משקלו, ואילו העקרב מתחפר בעמדתו. העקרב הוא ללא ספק עקשן, ואילו השור הוא קשה עורף...

תכונה משותפת נוספת היא הצורך בביטחון חומרי – שניהם לא שמים את כספם על קרן הצבי (או השור), והם דבקים בקרנות בנקאיות כבקרנות המזבח. לעקרב ולשור יש ללא ספק חיבה יתרה לכסף, בשעה שהשור מעניק ערך מוסף גם ליופי ובנוסף לכך הוא שוחר נוחות. העקרב הסגפן מוכן להשלים עם 'שיגיונות' אלה כל עוד הוא לא צריך לשלם עליהם. למזלו של שלום הבית השור אינו נמשך ליוקרה אלא רואה את היופי גם בדברים הפשוטים ביותר, כמו למשל בקערה גדושת הפירות שמקשטת את שולחן הסלון. "פשוט ויפה" היא אמירה שוורית טיפוסית. יחד עם זאת נמשך השור כבכבלי קסם לעקרב, שהוא טיפוס מה-זה לא פשוט... ומה מוצא העקרב בשור? עוגן לנפשו הטרופה.

מזל האויר היחידי שהולך עם העקרב הוא התאומים. ו"הולך" זו לא מילה. כי העקרב והתאומים פוסעים יחד כשהם צמודים זה לזה, כבריקוד טנגו, כשהעקרב הוא (כמובן) המוביל, והתאום מתאים את עצמו לצעדים שבן זוגו העוצמתי מכתיב.

הקשר ההדוק בין העקרב לתאומים מוכיח שניגודים נמשכים – כי מה יכול להיות יותר מנוגד למים הכבדים של העקרב הטעון והייצרי, המעמיק והיסודי, מהאווריריות הקלילה-קרירה של התאומים השטחי והפטפטן? מה מנוגד יותר לקביעות, ליציבות ולעקביות העקרבית מאהבת השינויים והגיוון של התאומים שאוהבים להחליף ולחלוף עם הרוח? מה סותר יותר את האחידות והאינטגרליות העקרבית מהדואליות והכפילות התאומית? אופס... אלא שכאן נתקלנו במוקש. כי העקרב שהוא לכאורה עקבי ואחיד כל כך הוא למעשה יצור קוטבי, טיפוס של קצוות שיכול לנוע מקיצוניות לקיצוניות. לא לשווא העקרב הוא המזל היחיד בגלגל המזלות המסומל על ידי שני סמלים (לפחות) – העקרב המתחפר במחילות, והנשר המרקיע שחקים.

העקרב מקנא בתאום המלהטט בקלילות נונשלנטית כשהוא אוחז, כקוסם, במקל משני קצוותיו, בשעה שאצל העקרב כל מעבר הוא משברי וכרוך בחיבוטי נפש. העקרב שרואה את המציאות בשחור ולבן מוקסם מהאיכות הקליידוסקופית של התאומים הרב גווני שמשתנה ללא הפוגה. התאומים מהווה ללא ספק חידה עבור העקרב, והעקרב לא יירגע עד שלא יפצח אותה. התאומים נמשכים לעוצמה ולאינטגריטי של העקרב, וכל עוד בני המזל שהסיפרה 2 היא מהותם מוכנים להסתפק בתפקיד הכינור השני ולהתאים את עצמם לעקרב, האידיליה חוגגת.

שני מזלות המים זורמים יחד ומשדרים על גל אחד, וכל גל נושא לעקרב ולסרטן, הספונים כל כך בעברם, מזכרת. שני מזלות המים האלה דומים כל כך ברגישותם, בפגיעותם, ובשריון הקשיח שהם עוטים כדי לגונן על הפנימיות הרכה שלהם. העקרב עוטה מסכה קשוחה שאותו סיגל לעצמו אחרי גלגולים בסדרה של "מה שלא מחסל אותי מחשל אותי". והנה עם הסרטן הוא חש מספיק בטחון כדי להשתחרר מהשריון והמסכה, עם הסרטן הוא מרגיש שהוא חזר הביתה, או אולי חזר לעצמו, כי הסרטן כל כך מזכיר לו את הילד הפנימי שלו, את ה"אני" של טרום גלגוליו המקשיחים. עם הסרטן הוא יכול להניח בצד את מטען החרדות שלו ולהרגיש בבית. כי הסרטן מעורר בעקרב החשדן את הבלתי יאומן – הוא מעורר בו אמון. אמון, כמו האמון שנותנים באם טובה, באם מכילה ומגוננת ועוטפת ברוך ואהבה, אותה דמות אם שהעקרב, שלא פעם "זכה" בדמות אם שעונה יותר על ההגדרה של "האם האיומה", חיפש כל חייו. הנה ספינת האהבה שלו עוגנת בנמל הבית, מתנדנדת כעריסה על גלים רכים, והוא ספון בה, מרופד בחמימות. סוף סוף העקרב הסוער, ידוע המשברים, נמצא על מי מנוחות. העקרב מגן בחירוף נפש על הסרטן, יצור רך שנסוג לקונכיתו כשהוא נפגע, טובל באמבט של עצב ואינו מסוגל להשיב מלחמה. הסרטן זקוק ללא ספק ל"פרוטקשן" של העקרב.

הזוגיות הסימביוטית הזו של חזרה הדדית לרחם, היא חוויה מתקנת לשני מזלות המים הרגישים האלה.

שניהם עוצמתיים, ייצריים, שתלטנים ודרמתיים להדהים. אך בשעה שהאריה הוא מוחצן, מלכותי וכולו אומר הוד והדר, העקרב הוא מופנם, שקט ומוכמן. היחסים ביניהם תמיד סוערים – בהתחלה העקרב והאריה, שניהם חיות טרף לא קטנות, נהנים מיחסים ייצריים, שאגות ונהמות, נשיכות ונכישות שישימו בצל את חיות הג'ונגל האחרות. האריה והעקרב הם יצורים מיניים, וכל הליכותיהם והדרך שבה הם נעים משדרות סקס – לאריה יש הליכה של פנתר, והעקרב מחליק בהילוכו כנחש. עם שוך הלהט הראשוני עלולים לצוץ המשברים.

הקונפליקט המהותי בין העקרב והאריה בא לידי בדרכים רבות, אך בראש וראשונה בגישה שונה לכסף. האריה הוא נדיב ואוהב לפנק (במיוחד את עצמו) במוצרי יוקרה, ואילו העקרב הוא סגפן השואף לאורח חיים פשוט ועושה מאמצי-על כדי להתקיים (או שמא לשרוד) מסכומים זעומים. למיותר לציין שהעקרב זועם על מה שהוא מכנה "הבזבזנות הפושעת" של האריה. לבד מהעובדה שהאריה נתפס אצל העקרב כראוותן וגאוותן, העקרב מקנא באריה הבליין vמוקף בכל מסיבה בטבעת של מעריצים בני המין השני. העקרב, שהיה מעדיף להקיף את האריה בטבעת של חנק, לא עושה סצנות אלא מתכנס בשתיקה רועמת. השתיקה העקרבית משגעת את האריה, טיפוס פתוח וגלוי לב, המעדיף שאגות הדדיות על פני שתיקות כומסות סוד.

העקרב שחש לא פעם כמי שנמצא על סף תהום מוצא שזוגיות עם מזל בתולה הסולידי תורם להרגעת החרדות שלו; משהו באותה תחושה של שגרה יומיומית מובנת מאליה שאותה כה מיטיבה הבתולה לשדר, מעניק לעקרב עוגן של בטחון, גשר מעל מים סוערים."הלעיטיני נא מן האפור-האפור הזה", מבקש העקרב שבע הקונטרסטים... הבתולה היא שקטה (לבד מהקיטורים והטרוניות שלה), לא יומרנית ויודעת את מקומה. היא שקופה וברורה וכל כך צפויה, בקיצור – אין בה שום דבר מאיים. ובקשר לעוקץ הבתולי – לעקרב יש יותר קטלני.

אצל הבתולה העמלנית הכל מגוהץ ומעומלן, תיקני, נקי ומסודר, והיא אפילו מצליחה לסדר את הכאוס הגודש לא פעם, תרתי משמע, את חייו של העקרב ולסנן החוצה, אם רק ירשה לה, את כל הג'אנק והגרוטאות שצבר (והיא תהיה מוכנה לעבוד גם שעות נוספות כדי לתקן את העקרב...).

הבתולה הצנועה מסתפקת במעט - אפילו השטח שהיא תופסת בבית הוא מינימלי. הבתולה היא ללא ספק טיפוס קומפקטי בנוסף להיותה אדם פרקטי. היעילות, החריצות והאחריות שלה מקרבים אותה ללב העקרב. כמו גם אותה התנזרות בתולית מכל הוצאה כספית שאינה הכרחית לחלוטין. כי בשביל העקרב שונא הבזבוז הנושא את דגל החסכנות על נס, העובדה שהבתולה אינה בזה לקטנות ומעריכה פרוטה כמאה, היא סיבה טובה למסיבת נישואין. צנועה, כמובן.

ראו מאזניים ועקרב

העקרב הוא מזל של מים כבדים וטעוני משמעות, הגדושים ומרוכזים במידה שגם אם ידוללו במים רבים יהיו חריפים מדי לטעמם של רבים. וכשהעקרב פוגש בעקרב, הוא מזהה בעקרב השני את "תמצית האני" של מהותו. מה שאומר שכאשר העקרב מחזר אחר עקרב אחר – אל עצמו הוא חוזר.

כששני יצורים מגנטיים אלה נמשכים זה לזה - האהבה ביניהם טוטאלית. זוהי התאהבות אובססיבית של שניים הנשאבים בעל כורחם למערבולת של אהבה תהומית שגדולה מן החיים. אהבה ששורפת ומאכלת עד כלות את ספינת האהבה העקרבית שמיטלטלת ונטרפת בין משברים.

המשברים העקרביים מתחילים בדרך כלל בגלל אי-הבנה קטנה שמעירה את חרדת הנטישה החבויה בלב העקרב. שני האוהבים העקרביים הם פגיעים להחריד, אך יותר מכל חרדים הם להסגיר את חולשתם. ולכן כשהם נפגעים הם לא מדברים על זה. מה? העקרב נפגע? מה פתאום? וכי מי הוא זה שמעז לדמות בליבו שהוא בכלל מסוגל לפגוע בעקרב? העקרב יראה לו/לה. והעקרב מתכנס בתוך עצמו ושותק. אבל הבעיה היא שללא קשר של מילים כנות וחושפניות, לא ניתן לגשר על פני אי ההבנה.

אך העקרב – ייהרג ובל יעבור. הוא מוכן למות מאהבה ובלבד שלא להיפתח ולהסגיר עד כמה הוא זקוק, ולכן הוא "משחק אותה" אדיש.ההזדקקות הנואשת הזאת נתפסת אצל העקרב כחולשה בלתי נסבלת, ולכן הוא יחסל אותה על ידי חיסול מי שגרם לה, או לפחות ימחה אותו מליבו. ובין שתיקה לשתיקה, בין כתף קרה לתגובה מקפיאה, מעצימים העקרבים זה בלב זה את חרדת הנטישה. במצב זה כל מה שנותר לעקרב לעשות, ככה הוא לפחות משוכנע, הוא לנטוש - ומהר, לפני שיינטש.

אם לא הספיקה העובדה שיסוד האש של הקשת לא מסתדר עם המים העקרביים, הנה בעיה נוספת - הקשת מצוייד באשפת חצים והעקרב חמוש בעוקץ ארסי, מה שמבטיח פוטנציאל קרבי לקשר שביניהם. ובנוסף לכך הקשת והעקרב מנוגדים כמעט בכל תכונותיהם: העקרב מביט אחורה בזעם - ואילו הקשת משקיף קדימה בתקווה, העקרב חשדן ונקמן - והקשת מאמין וגם ותרן, העקרב סוחב איתו מטען-עודף מהעבר - ואילו ליבו של הקשת קל עליו.

המים העקרביים מכבידים על הקשת שאוהב לנוע חופשי ומשוחרר בשבילי החיים, והם עלולים ולכבות את הלהבה הראשונית שנדלקה בין השניים - כי התלהבותו של הקשת דועכת באותה המהירות שבה היא ניצתת, אם לא מלבים את האש שבלבו בהרבה אוויר. הבעיה היא שלעקרב קשה לתת לקשת תאב המרחבים את מירווח הנשימה ואת תחושת החופש שלהם הוא זקוק. העקרב לא מסוגל לשחרר את החבל, וכשהוא מותח אותו יותר מידי - הקשת בועט והלאה שועט.

ככל שהקשת שונא חבלים מתוחים כן הוא נמשך למתיחות מהסוג הילדותי. ואילו העקרב - יותר משהוא סולד מחוש ההומור האינפנטילי של הקשת, הוא נעלב מגילוי-הלב המופרז שלו ומאופן דיבורו הבוטה ומשולח הרסן. והעקרב דואג, כמובן, שלא להישאר חייב - כך שעל כל חץ שהקשת משגר לכיוונו (ולא פעם בהיסח הדעת וללא כוונת זדון), הוא "יזכה" בעקיצה עקרבית ארסית. מה שמבטיח שהמפגש בין מזלות האש והמים האלה אכן יעלה קיטור.יחד עם זאת, לא הכל ביניהם שחור. כי בזכות הקשר שבין השניים לומד העקרב להבחין בקשת הצבעונית שבענן, והקשת מרחיב את אופקיו במימד נוסף, מימד העומק. כי בסיכומו של עניין, למרות השוני שביניהם בכל זאת משהו מהותי מגשר על הפער שבין העקרב לקשת – שניהם מחפשים משמעות. הקשת שלחופש נולד תר אחריה במרחבים, והעקרב שלחפש את עצמו נועד, צולל למצולות ותר אחר הניצוץ שבין הצללים. הדרך שונה, אך הדחף הוא אותו הדחף. והוא שעשוי לאחד ביניהם.

לבד מן הרמוניה השורה בין יסודות האדמה והמים שעליהם נמנים השניים, יש לגדי ולעקרב גם כמה וכמה תכונות דומות. מה שאומר שהעקרב רואה את המציאות בשחור ולבן, בשעה שהגדי רואה אותה בכל צבעי הקשת של האפור... שניהם טיפוסים פסימיים למדי, המעדיפים להגדיר את עצמם כ"מפוכחים". שניהם רציניים ובוגרים מכפי שנותיהם, תרים אחר בטחון חומרי, מאמינים בצורך להצטמצם ולחסוך, ומציינים בסיפוק את העובדה שהוצאותיהם הכספיות זעומות. גם החוג החברתי שלהם מצומצם ביותר. העקרב והגדי הם המזלות המסוייגים והמופנמים שבגלגל המזלות, והם מתקשים להיפתח ולהתידד. על חוג הגדי, כמו גם על חוג העקרב, נמנים מעטי מעט. שניהם ממעטים גם בשיח וסיג ומעדיפים להקשיב מאשר לדבר. אך למרות הקושי ההדדי שלהם לתקשר וליצור קשרי ידידות, השיחה בינם לבין עצמם קולחת, והידידות, שאותה הם מטפחים כמו צמח בעציץ, אט אט פורחת. ובעקבות הידידות גם האהבה מכה שורש.

הגדי עשוי מיקשה (די נוקשה) אחת. ואילו העקרב הוא בהרבה יותר מורכב. חזותו העוצמתית והשלווה של העקרב מחפה על העובדה שבתוכי-תוכו הוא כומס חרדה. במאמץ להתגבר על החרדות שלו מפלרטט העקרב עם סכנות והולך, לא פעם, על חבל דק שאותו הוא מושך עד הקצה בניסיון לבדוק גבולות. ואם יש מישהו שיודע לשים לעקרב גבולות, זהו הגדי. מזל אדמה זה מעניק לעקרב הסוער את היציבות שלה הוא זקוק, קרקע מוצקה שהוא יכול להאחז בה. הגדי גם מסמן לעקרב את המטרה, והמטרה אצל הגדי היא תמיד - לכבוש את ההר, לא פחות. והעקרב הנחוש מוכן להזיז גבעות ולהרים הרים כשהוא חותר למטרה.

אויר הפסגות קוסם לעקרב שלמרות היותו יצור שרוחש במעמקים, נוסק גם בדמותו השניה, דמות הנשר(*), לגבהים. כך שטובים הסיכויים שהנשר יחליט לבנות את קנו, יחד עם הגדי, ברום ההר.

(*) לעקרב, בהיותו מזל מורכב, שני סמלים – הנשר והעקרב.

בין העקרב לדלי רוחשת דיסהרמוניה בסיסית, כי בנוסף לעובדה שיסוד האויר של הדלי אינו מתאים ליסוד המים העקרבי, מתוחה בין שני המזלות זווית קשה של 90 מעלות, המכונה "ריבוע", והאומרת כל-כולה "מתח". מה שאומר שהיחסים בין שני אלה לא זו בלבד שאינם זורמים, אלא צורמים. ואם כל זה לא הספיק, האסוציאציה שעולה מן העובדה שפלוטו שולט בעקרב ואורנוס בדלי, היא פלוטוניום ואורניום. לא פחות.

עוד לא ירדתם למקלטים? מה שבטוח הוא שהדלי יזדקק לערכת הישרדות בכל הקשור ליחסיו עם העקרב.שני המזלות האלה הם אכן שונים זה מזה בתכלית השינוי – הדלי הוא אובייקטיבי, פתוח, גלוי וכנה והמים שבו צלולים ושקופים, והעקרב סובייקטיבי, סגור וסודי, והמים שלו כבדים ועומדים, ולא אחת עכורים; הדלי הוא טיפוס תמים וזר עולם, מן "חבר מכוכב אחר", ואילו העקרב הנטוע במציאות הארצית, הוא טיפוס חשדן וחקרן ונברן; הדלי אינטלקטואלי ומפוזר, אובייקטיבי, שכחן וגם ותרן, והעקרב ייצרי ומרוכז, סובייקטיבי, נוטר ונקמן; הדלי זקוק למרחב אווירי ואילו העקרב משתוקק ל"ביחד גדול" אינטנסיבי, צמוד וחובק כל, מה שאומר שהעקרב הוא לא אחת "החנקן של הדלי".

למרות הניגודים והקונפליקטים שבין שני המזלות, יש ביניהם גם הדדיות – שהרי הדלי האוורירי והמעופף קשור גם ביסוד המים: כי מי אם לא הדלי יורד לבארות עמוקים (ממלכתו של העקרב) כדי לשאוב מים, גם אם לא בטוח שבששון... ואילו העקרב התהומי מרקיע בדמות הנשר שלו (למזל קיצוני זה שני סמלים, העקרב והנשר)לשחקים השגיאים-נשגבים, שבהם שולט מזל דלי. כך שיש דמיון פרדוקסאלי של ניגודים שמשתקפים בדלי ובעקרב כאחת, שרומז לסיכוי שהשניים יצליחו בכל זאת, ואף על פי כן, לפרוק את המטענים השליליים שביניהם, ואולי אף ישלימו זה עם זה, וזה את זה.

העקרב והדגים נמנים שניהם על יסוד המים הרגשי, כך שסיפור אהבתם הוא סוחף, מערבל, ספוג ריגושים ורווי יצרים. נראה שהזוג הזה לגם עד לטיפה האחרונה מכוס של שיקוי שוקק תשוקה (ואולי גם אלכוהול - במיוחד הדג חובב השתייה...).שני אלה חשים זה את זה במין הבנה שהיא מעבר לוורבלית, משוחחים זה עם זה ללא מילים ומקיימים סוג של קשר טלפאתי. משהו מאוד פרטי וסודי אופף ומקיף אותם, כאילו שהם ספונים באי בודד שאוקינוס חובקו. אל דאגה, ספינת אהבתם לא נטרפה, אך למרות שהיא שטה בים של אהבה היא מיטלטלת לא פעם על פני גלים. כי למרות הקשר המופלא שבין העקרב והדגים, הם לא משדרים תמיד על אותו גל. הבעייה נובעת מהעובדה שהעקרב שהוא טיפוס טוטאלי ומחוייב לחלוטין, תופס את הדג כיצור מסתורי, חלקלק, ובלתי נתפס. העקרב החשדן רגיש במיוחד לנטייתו של הדג לכמוס סוד ולהסתיר דברים, מה עוד שהדג נוהג לחפות על שקר קטן (ובדרך כלל מיותר) בשקר גדול, ולהסתבך יותר ויותר ברשת של שקרים. לכן אחת דינו השל הדג - לעבור לא פעם חקירת שתי וערב אצל העקרב, שתמיד מצליח לחשוף את שקריו.

הדג הוא אמנם ותרן וסלחן, עם קורטוב של מזוכיזם וטיפה של חיבה לתפקיד הקרבן. אך אם יגיעו המים עד נפש, ידע הדג ברוב המקרים להתחמק מהרשת שאיבדה את קיסמה, ולהתאדות ממערכת היחסים.

מצד שני - אם הדג יצליח להתגבר על נטיתו, שכל כך מרגיזה את בן/בת זוגו, להסתיר ולהצפין דברים ולכמון סוד, צפויה לו זוגיות רווית אהבה לצד העקרב, שיציף אותו בכל מה שהוא מסוגל להעניק. וכאשר העקרב רוצה, היו בטוחים שבכוחו להעניק רבות, ולא רק ארס.

הכתבה עלתה לאתר ביום 9.11.2007