גולשים יקרים -
לצבע הטקסט נודעת משמעות:

טקסט כחול = לינק
טקסט סגול = הסבר




הרשימה המלאה של הכתבות בנושא

כתבי היד הסודיים
של ניוטון
וחשיפתם המופלאה

בעברית
באנגלית













קתרין בארטון -

השם הזה, עכשיו כבר מותר לגלות, מככב בסיפור
צרוף המקרים החמישי שעלה לא מכבר לאתר בסידרה
קשר מיסטי בין ניוטון לביני?














שותפות גורל מעניינת
(שלאחר המוות)
מתקיימת בין שני האישים
שרכשו את
כתבי-היד של ניוטון -

אברהם שלום יהודה
ו - ג'ון מיינרד קיינס:

שניהם זכו ל"קאמבק" לאחר השכחה של עשרות שנים,
וזה קורה כמעט במקביל לגאולתם של כתבי ניוטון מחשכה של מאות שנים:

קיינס חזר בגדול הודות לתורתו הכלכלית שזכתה בעדנה לאחר המשבר הכלכלי של 2008

ופרופ' יהודה בזכות ההוקרה המאוחרת לה זכתה תנועתו "ברית שלום"
בתחילת 2009





























כל הציטוטים של פופקין לקוחים ממאמרו

Plans for Publishing Newton’s Religious and Alchemical Manuscripts, 1998 - 1982

שהופיע בספר

Newton and Newtonianism






























כל הציטוטים של פופקין לקוחים ממאמרו

Plans for Publishing Newton’s Religious and Alchemical Manuscripts, 1998 - 1982

שהופיע בספר

Newton and Newtonianism







Revolution
=
הקפה / מהפכה


מגילות ניוטון - כיצד התגלגלו ובסופו של דבר בירושלים התגלו


 בסוף פברואר 2003 רגשה התקשורת העולמית לנוכח סיפור מרתק: התגלה כתב יד סודי של ניוטון המנבא את קץ העולם ב-2060. כתב היד, כך דווח, התגלה לאחרונה בירושלים, והוא ייחשף לציבור בסרט דוקומנטרי שישודר בקרוב בטלויזיה הבריטית.

 
הגילוי המרעיש על הפן הסודי, המיסטי, של "אבי המדע המודרני", אייזק ניוטון, שנתפס במשך מאות בשנים כהתגלמותו של הרציונליזם הצרוף, זכה לתהודה בלתי רגילה והופיע בעמודיהם הראשונים של עיתונים בארץ ובעולם. טלילה סטן, שיש לה יד ב"הוצאתם מהארון" של כתבי-היד הסודיים של ניוטון וחשיפתם לציבור, תספר בכתבה זו את סיפורם.

 

 


המגילות הגנוזות של ניוטון

 קורותיהן במאתיים השנים הראשונות מאז מותו של ניוטון

(1727 - 1936) 


כשניוטון נפטר בשנת 1727 מסרה היורשת שלו, קתרין בארטון, תיבה גדולה של מסמכים לחברה המלכותית שניוטון כיהן כנשיאה. החברה המלכותית בדקה את החומר והחזירה אותו ליורשת בתוספת "עצה": אל תראי את החומר לאיש. בשנת 1740 עברו כתבי-היד לחזקתה של משפחת הרוזן מפורטסמות בעקבות נישואי בתה של קתרין בארטון עם הרוזן.

 

כעבור למעלה ממאה ושלושים שנה, בשנת 1872, החליט הרוזן החמישי מפורתסמות' לתרום את כתבי-היד לאוניברסיטת קמברידג' שבה למד ניוטון וגם לימד. מומחים מטעם האוניברסיטה קיטלגו את המסמכים, ואחרי שהחליטו שרוב החומר אינו בר פרסום, החזירו אותו לחזקת הרוזן בשנת 1888, בתוספת אותה "עצה" שקיבלה קרובת משפחתו כ- 160 שנה קודם לכן, לבל יראה את החומר לאיש. שנים ספורות לאחר מכן, בינואר 1891, פרצה שריפה שכילתה את משכנו של הרוזן, אך למרבה המזל כתבי-היד המיסטיים של ניוטון ניצלו באורח נס. הם נותרו בחזקת המשפחה עד לשנת 1936, כאשר בעקבות קשיים כלכליים שאליהם נקלע הרוזן ה-9 מפורטסמות הוא החליט למכור את כתבי-היד.

 


המכירה בסות'ביס בשנת 1936
בחודש מרץ 1936 הגיעה תיבת מתכת ובה כתבי-היד הנדירים, לבית המכירות של סות'ביס ברחוב בונד בלונדון. לאחר שהם קוטלגו מחדש הוצאו כתבי-היד למכירה ביולי של אותה שנה. למרבה ההפתעה לא עוררה המכירה עניין בציבור ואפילו לא בחוגי האקדמיה. יתכן שתשומת הלב היתה מוסחת באותם ימים לבעיות שבהן נתקלה בריטניה: בדיוק בבוקרו של היום שבו עמדה להפתח המכירה, ה-13 ביולי, הודיעו עיתוני הממלכה כי הוחלט לשגר תיגבורת צבאית לארץ ישראל שהיתה אז מדינת מנדט בריטי, בגלל החרפתן של בעיות בטחוניות; סיפור קטן שיש בו אולי כדי לרמוז על הקשר המופלא שיתגלה מאוחר יותר, בין מגילות ניוטון לארץ הקודש. 

 

המכירה נפתחה בהשתתפותו של קהל קטן יחסית של כ-50 איש, ביום שני ה-13 ביולי בשעה אחת בצהריים, והוצעו בה 332 פריטים. הסכום שהתקבל היה מאכזב - הוא לא הגיע אפילו ל-10,000 ליש"ט, סכום נמוך אפילו במושגים של אז. שני הקונים העיקריים היו ג'ון מיינרד קיינס, הכלכלן הנודע, ואברהם שלום יהודה (A. S. Yahuda), חוקר שפות שמיות בעל שם עולמי. יהודה הצליח לרכוש את רוב כתבי-היד, במיוחד את אלה שעסקו בנסיונותיו של ניוטון לפצח את קוד התנ"ך. כתבי-יד אלה מכונים היום אוסף יהודה (The Yahuda Collection).

 


תולדות 'אוסף יהודה' ותלאותיו
פרופסור יהודה, יהודי עירקי שנולד בירושלים בשנת 1877, העתיק את מגוריו בשנות ה-20 של המאה הקודמת לאירופה
בעקבות סכסוך אידאולוגי שפרץ בינו לבין חוגי האקדמיה בארץ ישראל. באירופה הוא התקבל בזרועות פתוחות והוזמן להרצות במיטב האוניברסיטאות. כאשר עבד בגרמניה הוא התיידד עם אלברט איינשטיין ואף עזר לו, בסוף שנות ה-30 של המאה הקודמת, להמלט מגרמניה הנאצית. בשנת 1940 השיב איינשטיין טובה לידידו ועזר לו להגר לארה"ב, לשם הגיע יהודה עם האוסף הנדיר של כתבי-היד של ניוטון שאותו רכש כמה שנים קודם לכן.

 

יהודה ביקש לתרום את כתבי-היד למוסד אקדמי מכובד, ואיינשטיין פנה לאוניברסיטאות הארווארד, ייל, ופרינסטון. אך אף אחת מהן לא היתה מוכנה לקבל את כתבי-היד לרשותה. כאשר יהודה נפטר בשנת 1951 בארה"ב, התברר שלמרות הסכסוך האידיאולוגי רב-השנים שהיה לו עם האוניברסיטה העברית בירושלים, הוא הוריש את כתבי-היד לספריה הלאומית בירושלים השייכת לאוניברסיטה. משפחתו התנגדה לצוואה ובשנת 1952 החל מאבק משפטי, אך פסק הדין שניתן ב- 1969 קבע שיש לקיים את הצוואה כלשונה.

 

בשנת 1972 הגיעו במפתיע תיבות על גבי תיבות לספרייה הלאומית בירושלים. לספרנים לא היה מושג כיצד התגלגלו אליהם התיבות הגדושות בכתבי-היד של ניוטון ומה היה באותם כתבי-יד. למזלן של המגילות נמצא בירושלים באותה עת, חוקר שהתעניין בנושא בשם דוד קסטילג'ו (David Castilejo), שהבין את חשיבותן והכין רשימה מפורטת של כתבי היד. זמן קצר לאחר מכן גונבה שמועה על הימצאותם של כתבי-יד של ניוטון בספריה הלאומית בירושלים לאזניו של בכיר חוקרי ניוטון במחצית השניה של המאה ה-20, פרופסור סמיואל ווסטפול (Samuel Westfal). הפרופסור האמריקאי ביקש, וגם קיבל, מיקרופילמים של כתבי-היד לצורך ביוגרפיה של ניוטון שעליה עבד. אך היות וציוד הצילום שברשות הספריה היה מיושן, לא ניתן היה לצלם עבורו דפים שהיו בהירים או כהים מדי, כמו גם כאלה שהיו קטנים או גדולים מהמידה הסטנדרטית, כך שהחומר שנשלח אל ווסטפול היה חלקי.

 

 

המגילות מעלות אבק במרתפי הספריה הלאומית - 

וקשר ההשתקה של הממסד המדעי

לבד מאותם צילומים שנעשו לבקשתו של ווסטפול, לא הפריע איש את מנוחתם של כתבי-היד שהיו מונחים בארגזים במרתפי הספריה הלאומית בירושלים, כאבן שאין לה הופכין. כעבור כעשר שנים, בשנת 1982, בעת ביקור שערך המלומד האמריקאי ריצ'רד פופקין (Richard Popkin) בירושלים, נודע לו על אוסף גנוז של כתבי-יד של ניוטון הנמצא בספריה הלאומית. פופקין ביקש לראות את האוסף ונדהם מהכמות הרבה של כתבי-יד שהוא הכיל, שאף לא אחד מהם, כך נאמר לו, פורסם עד כה. פופקין פנה למנהל מכון ון-ליר בירושלים באותם הימים, יהודה אלקנה, וזה גילה עניין בהצעתו של המלומד האמריקאי לחקור את הכתבים ולפרסם אותם. אלא שלא נמצא תקציב לפרוייקט, ובשובו לארה"ב פנה פופקין לשני מלומדים בעלי שם, לסמיואל ווסטפול (המוזכר למעלה) ולבטי דובס (Betty Dobbs) שגילו עניין רב בהצעתו לחקור את כתבי ניוטון והתגייסו לפרוייקט. השלושה פנו לגורמים שונים בארה"ב ובבריטניה וקבלו הבטחה למימון המחקר מקרן מילגות ממשלתית. בנוסף עמדה הוצאת הספרים של אוניברסיטת קמברידג' (שבה למד ולימד ניוטון) לחתום עם שלושת החוקרים על חוזה להוצאתו לאור של המחקר, וטיוטת ההסכם נשלחה להוצאת הספרים באנגליה לצורך עריכת חוזה. פרויקט ניוטון נראה כעומד להמריא, אלא שאז חזרה בה קרן המילגות מהבטחתה לממן את המחקר, והוצאת קמברידג' - איבדה את ההסכם.

 

כותב פופקין:

    "היינו משוכנעים שהאנשים שלא רצו שום קשר לדעותיו של ניוטון בתחום האלכימיה והאמונה, ורצו לשמר את מעמדו כאיש המדע הטהור, היו מאחורי זה ."     (ראו המקור האנגלי)

 

 

"תוכנית ההקפאה"...

פופקין נסע לוושינגטון כדי לדבר עם האחראי למלגות המחקר, שהודיע לפופקין במפגיע כי הוא זה שנתן את ההוראה לבטל את המילגה. כשפופקין שאל את האיש מדוע הוא מתנגד שכתבי ניוטון יהיו נגישים לחוקרים, השיב לו בן שיחו שאדרבה ואדרבה – הוא כלל אינו מתנגד והוא אפילו מוכן לממן הכנת מיקרופילמים של כל כתבי-היד של ניוטון. כל זאת בתנאי שהמיקרופילמים יאוכסנו באוניברסיטה של צפון אלסקה –  לשם יוכלו לגשת החוקרים החפצים בכך... 

 

לא אייגע אתכם ביתר פרטי מסע התלאות שעברו פופקין ושני חבריו. אוסיף רק שבמהלך מסע ארוך זה, שנמשך כחמש-עשרה שנה, מתו ווסטפול ודובס. פופקין מתאר במאמרו בצורה נוגעת ללב כיצד המשיך לחזר על הפתחים ולעמוד כעני בשער, גם בשערו של ביל גייטס (Gates...), כאשר לפתע נפל דבר - 

 

 

1997 - הפריצה הגדולה של קשר השתיקה

במחצית השניה של 1997 (קיראו מה ארע ב-17 ביוני באותה שנה) נודע לפופקין כי מספר חוקרים קבלו הבטחה למילגה ממכון מחקר בריטי. בהיותו למוד ניסיון כמי שבעצמו קיבל לא מעט הבטחות שהתאדו באוויר, לא תלה פופקין תקוות רבות בהבטחה. להפתעתו נודע לו כעבור מספר חודשים שהפרוייקט זכה למימון ועומד לצאת בקרוב לדרך.
"אנו עשויים לגלות בקרוב", חותם פופקין את מאמרו "שניוטון היה אלכימאי ומיסטיקאי ענק, שגם התעסק קצת עם מדע הפיסיקה".

 

קראו כיצד נפרץ קשר השתיקה בהדוקטור הישראלי שהציל את כתבי ניוטון

 

  

הכתבה עלתה לאתר ביום 18.1.2008

עדכונים:  6.7.2011, 19.6.2012 

 



 

הערה מאוחרת


היום, 30.4.2009, חזרתי וקראתי במקור האנגלי את דבריו של פופקין על ניוטון, שגרסתם המקוצרת המופיעה למעלה חותמת את מאמרו. בגרסה האנגלית יש לדבריו של פופקין מישנה משמעות, משמעות שמשדרת על אותו תדר ומשמשת תיבת תהודה לדברים שכתבתי לפני למעלה משנה במאמר
השנה הגדולה של אייזק ניוטון, כפי שמיד אסביר.


אך נתחיל בדבריו של פופקין, שהנה הציטוט המלא שלהם, באנגלית:

 

We may soon be able to substantiate a hypothesis I offered in 1987 that perhaps Newton was a great seventeenth-century alchemist and theologian, who dabbled a little bit in the physical sciences, and that his main concerns deserve our serious attention if we are to understand the full Newtonian Revolution.   

(ההדגשה שלי)

 

המשמעות המיוחדת שהאנגלית מפיחה בדבריו של פופקין נובעת מדו-המשמעות של המלה Revolution שפרושה "סיבוב, הקפה" כמו גם "מהפכה". כך שאת עיקר דבריו של פופקין ניתן לתרגם כך:
עלינו להתייחס בכובד ראש לתחום המרכזי (כלומר -  המיסטי) שהעסיק את ניוטון כדי שנוכל להבין את ההיקף המלא של המהפכה הניוטונית".  

 

אותו הרעיון של הקפה ומהפכה השלובות זו בזו וקשורות בניוטון, מככב גם במאמר השנה הגדולה של אייזק ניוטון

כאן ההקפה (Revolution) היא ההקפה הגדולה של השמש החוזרת ביום השנה ה- 365 ללידתו של ניוטון, לאותו המקום שבו היא נמצאה כשהוא נולד, ובכך היא השלימה את "השנה הגדולה" הראשונה של ניוטון, עידן של 365 שנים שבו הפיזיקה הניוטונית שלטה ללא מצרים. יציאתה של השמש להקפה (Revolution) שניה, מסמלת מהפכה תודעתית - שחר של עידן חדש שבו יבוא לידי ביטוי הצד השני, המיסטי של ניוטון. צד שבתזמון מושלם התגלה רק לאחרונה עם חשיפתם של כתביו המיסטיים בירושלים.

 

כמה סמלי שעיר-הקודש תופסת מקום מרכזי באותם הכתבים המיסטיים שהתגלגלו והתגלו "במקרה" בירושלים

 

 

30.4.2009

עדכונים: 20.6.2012, 8.1.2013